הסכם הרישיון לשימוש במערכת הפעלה Windows 7 של מיקרוסופט הוא חוזה אחיד (בהתאם להגדרת חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983). זה אינו חוזה מכר (החוזה שנערך בעת קניית המוצר), אלא חוזה שימוש – חוזה שהקונה נדרש להסכים לתנאיו בעת ההפעלה הראשונית של המוצר. בכדי שהחוזה יהיה בעל תוקף, חייבת להנתן הסכמת הקונה לתנאיי החוזה, ולכן קיימת בידו גם האפשרות שלא להסכים לתנאיי החוזה.
ואכן, הסכם הרישיון כולל הכרה עקרונית בזכותו של הצרכן שלא לקבל את תנאיי חוזה הרישיון של התוכנה. אולם, להסכם הרישיון של Windows 7 התווספה פסקת הגבלה הכוללת התניה העלולה לאיין את זכויותיו הבסיסיות של הצרכן:
כלומר, הסכם הרישיון מתנה את הזכות שלא לקבל את החוזה בקבלת "מדיניות החזרים", וכופה על הצרכן חוזה נוסף (שאינו נמצא בעיון הצרכן, לא בעת כריתת חוזה המכר ולא בעת קריאת חוזה הרישיון, ולכן ללא תוקף מוסכם), ברצונו לכפור בחוזה הרישיון.
לדעת התנועה לזכויות דיגיטליות, תנאי זה הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד. על כן פנתה התנועה לממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, בכדי לקבל את חוות-דעתו על התווספותו של תנאי מקפח זה לחוזה האחיד של חברת מיקרוסופט.
נעדכן לכשתתקבל עמדתו של הממונה.