בלוג

התנועה לזכויות דיגיטליות מגייסת את הגולשים לבדיקה עולמית של תפוצת מאגרים ביומטריים בעולם

הנתונים שנאספו ע״י הגולשים מוכיחים: רק שש מדינות הקימו מאגרים ביומטריים לאומיים וכי רוב מדינות המערב, כגון אוסטרליה, ארה״ב, אנגליה, צרפת וגרמניה סרבו ליצור מאגר שכזה או ביטלו אותו מחשש לביטחון המדינה ופרטיות אזרחיהן.

הפרויקט החל בעקבות בדיקה דומה שביצע קבלן חיצוני עבור הרשות הביומטרית, לקראת ישיבת ועדת הכנסת בנושא שתערך ב-17/2/15. הפרויקט זמין בכתובת: http://bit.ly/Biometricmap

התנועה לזכויות דיגיטליות חושפת היום פרויקט חדש המאגד את נתוני המדינות המחייבות את אזרחיהן להיכלל במאגר ביומטרי. האתר מרכז מידע על מדינות המשתמשות בסוגי ביומטריה שונים – החל מדרכונים ביומטריים, דרך תעודות זהות ועד למאגרים ביומטריים. המידע לאתר נאסף באמצעות ציבור הגולשים, ויוזמי האתר קוראים למשתמשים לעדכן את האתר ולספק ציטוטים אשר יעידו על המצב בעולם.

מתוך המידע שנאסף עד כה, המדינות שהקימו מאגרים ביומטריים ומחייבים את אזרחיהן להיכלל בהם, ניתן למצוא את עיראק, קניה, פקיסטן, אינדונזיה, בולגריה וארגנטינה.

באתר ניתן לראות בצורה ברורה כי רובן המכריע של מדינות המערב, כדוגמת אוסטרליה, ארה״ב, אנגליה, צרפת, וגרמניה בחרו להנפיק דרכונים ביומטריים לאזרחים, אך לא לאגור את הנתונים.

את איסוף המידע יזמו בתנועה לזכויות דיגיטליות על רקע בדיקה שערך קבלן חיצוני באשר לתפוצת מאגרים ביומטריים בעולם עבור רשות המאגר הביומטרי ואשר הופצה לחברי הכנסת באחרונה, לקראת ישיבת הועדה המיוחדת בנושא, שתערך ב-17/2/15.

עו״ד יהונתן קלינגר, היועמ״ש לתנועה לזכויות דיגיטליות, אמר:

”המידע המופיע בבדיקה של הרשות הביומטרית מבוסס על ליקוט מידע לא רלוונטי ולא עדכני. פנינו השבוע בבקשת חופש מידע לרשות הביומטרית כדי לקבל את מקורות המידע לבדיקה, שלמרבה הפלא אינם מצויינים במסמך. אנחנו קוראים לציבור לבקר באתר החדש שלנו, לצפות בנתוני האמת ולעזור לנו למלא את החסר המועט שעוד יש כדי להציג בפני חברי הכנסת את האמת: רשות ממשלתית, הממומנת מכספי ציבור, מטעה את חברי הכנסת בכדי לקדם את הישרדותה המערכתית.“

עדכונים:

מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרסם באוקטובר 2014 סקירה בדבר תפוצת מאגרים ביומטריים בעולם, ממנה עולה כי כמעט כל מדינות העולם המערבי, נמנעות מאגירת הפרטים ביומטריים של אזרחיהן במאגר מרכזי. עם זאת, חלק מהמדינות שומרות תמונות פנים למבקשים להוציא דרכון.

הרשות הביומטרית פרסמה בפברואר השנה סקירה בדבר מאגרים ביומטריים ומגמות בתחום הביומטריה. באופן לא מפתיע, הרשות הביומטרית מבקשת לטעון ההיפך, תוך ערפול מכוון בין מאגרים מנדטוריים לבין מאגרים שאינם מנדטוריים, ומבלי להפריד בין מאגרים המיועדים לאזרחי אותה המדינה לבין מאגרים המיועדים למי שאינו אזרח המדינה.

ניב ליליאן כתב על השוני בין המסמכים במאמר איפה בעולם יש מאגרים ביומטריים?, מגזין החיבור.

עדכון שני:

מרכז המחקר והמידע של הכנסת עדכן ביום רביעי האחרון (11 בפברואר 2015) את הסקירה. במסמך המעודכן קיימת התייחסות לסקירה של הרשות הביומטרית. הסיכום לא השתנה בהרבה, שכן הרשות הביומטרית לא העבירה לממ״מ את המקורות שעליהם היא התבססה. להלן כמה קטעים מהדו״ח, המתייחסים לסקירת הרשות הביומטרית:

• בריטניה (עמ׳ 25): יצוין כי משרד הדרכונים הבריטי הצהיר כי בכוונתו להטמיע מערכת זיהוי פנים (Recognition Facial System) כדי לסייע במניעת הונאה. לטענת נציג הרשות לניהול המאגר הביומטרי, לצורך הפעלת מערכת זיהוי פנים כאמור, נדרש קיומו של מאגר תמונות פנים. פרסומים רשמיים של הממשלה הבריטית כוללים התייחסות מועטה וכללית בלבד למערכת זיהוי פנים ואינם מתייחסים לנושא מאגר התמונות.
• ספרד (ה״ש 110 בעמ׳ 30): על פי סקירה משווה שפרסמה הרשות לניהול המאגר הביומטרי, בספרד קיים מאגר ביומטרי מרכזי הכולל "הרכשה של עשר אצבעות", המשמש עבור תעודות זהות ועבור דרכונים. בסקירה לא מצוין מקור לאינפורמציה זו.
• דנמרק (ה״ש 132 בעמ׳ 33): על פי פרסום של הרשות לניהול המאגר הביומטרי, לצורך הנפקת הדרכונים הביומטריים נעשה שימוש במאגר ביומטרי. יצוין כי במסמך הרשות לא נכתב מהו המקור למידע האמור.

מבולבלים? הכנו טבלת השוואה בין מסמך הרשות הביומטרית ומסמך הממ״מ.